מרכז הטבעה

הטבעת רקמות היא שלב מכריע בהכנה היסטולוגית, וישנן שיטות שונות המשמשות להטמעת דגימות רקמה במדיום מוצק, בדרך כלל שעוות פרפין. להלן השיטות הנפוצות להטבעת רקמות:

(1) הטמעת פרפין שגרתית:

התייבשות: דגימות רקמות מיובשות באמצעות סדרה של תמיסות אלכוהול כדי להסיר מים.

ניקוי: רקמות מיובשות מנוקות באמצעות חומר ניקוי, בדרך כלל קסילן, כדי להסיר את האלכוהול ולשפר את השקיפות.

הסתננות: רקמות ספוגות בשעווה פרפין מותכת, מה שמספק תמיכה לחיתוך הבא.

הטבעה: רקמות מונחות בתבניות מלאות בשעווה פרפין מותכת ומאפשרות לה להתמצק. ניתן לחתוך את הבלוקים המתקבלים לבדיקה מיקרוסקופית.

(2) הטבעת פלסטיק:

התייבשות: בדומה להטבעת פרפין שגרתית, רקמות מיובשות באמצעות אלכוהול.

חלחול: במקום שעוות פרפין מחדירים לרקמות שרף פלסטי, כמו אפוקסי או מתאקרילט.

הטבעה: רקמות מוטבעות בשרף פלסטי ומאפשרים להם להתפלמר. שיטה זו משמשת לעתים קרובות עבור מיקרוסקופ אלקטרונים.

(3) הטמעת מקטע קפוא:

הגנה מפני קריו: הרקמות מטופלות בחומרים הגנה מפני קריו כדי למנוע היווצרות גבישי קרח במהלך ההקפאה.

הקפאה: רקמות מוקפאות במהירות באמצעות חנקן נוזלי או שיטות קריוגניות אחרות.

חיתוך: רקמות קפואות נחתכות באמצעות קריוסטט, והחלקים מורכבים ישירות על שקופיות ללא הטבעה מסורתית.

(4) הטבעת שרף עבור מיקרוסקופיה אלקטרונית:

התייבשות: רקמות מיובשות באמצעות סדרה של תמיסות אלכוהול.

חלחול: לרקמות מחדירים שרף אפוקסי או שרף מוטמע אחר.

הטבעה: רקמות מוטבעות בשרף ומאפשרות להם להתפלמר. חתכים דקים במיוחד נחתכים לבדיקה תחת מיקרוסקופ אלקטרונים.

בחירת שיטת ההטבעה תלויה בדרישות הספציפיות של הניסוי, בסוג הניתוח שיש לבצע ובציוד הקיים במעבדה. לכל שיטה יש את היתרונות והמגבלות שלה, והחוקרים בוחרים את השיטה המתאימה ביותר בהתאם למטרות המחקר שלהם ומאפייני דגימות הרקמה.